בשבוע שעבר הייתה טרגדיה במשפחה שלי. איבדתי במפתיע את אחי הבכור, אב לארבעה ילדים, וסערה מדברית סיור כוח ימי ותיק. הוא היה מישהו שכולם שפגשו אותו הסתכלו אליו מיד מבלי לדעת אפילו את הרקע שלו. היה לו גם חוש הומור מדהים שיצא עם דמותו המתנשאת. הוא היה מישהו שעמד בכל אגדה שרואים בסרטים אבל היה למעשה אדם אמיתי שאיכשהו באמת קיים ואפשר היה לגעת ולהרגיש. אבל דרך נס שלעולם לא אבין לגמרי, הוא היה אחי וההשראה, או יותר נכון הסיבה שבגללה אני עושה לעתים קרובות את הדברים שאני עושה - מישהו שהתגוררתי איתו בגסות ורדפתי אחריו בחצר כילדים והוא היה מעמיד פנים שהוא נותן הרבצתי לו, למרות שפעם הוא הפחיד אותי כשהייתי קטן מאוד והכיתי אותו בראשו עם מחבט בייסבול מאלומיניום, והפלתי אותו מחוסר הכרה. עם זאת, נראה שאפילו רגעים כאלה לא מאטו אותו.
הוא ראה הרפתקאות מסוכנות רבות, שאת רובן לא נדע לעולם. הוא אהב את המדינה הזו דרך כל חוסר השלמות שלה, אהב את משפחתו, אהב חיילים משוחררים, את האנשים שהיו לו בשטח, ואהב לשרת את האומה הזו. הכי חשוב שהוא אהב את הילדים שלו.
תכננתי עוד הרבה נושאים לכתוב לפני זה, אבל אלו רגעים כאלה שמעמידים זרקור על חיינו ועל מה שבאמת חשוב ביותר. זה גורם לכל מה שרציתי לכתוב להיראות טריוויאלי וקטנוני לחלוטין.
מצד שני, גם אני הכרתי אותו ובכן ידעתי שהוא לא אחד שמתפלש באבל או ירצה גם אחרים. יש רגעים כאלה כשאני לבד, לחשוב עליו זה מאוד קשה, אבל אז הילדים הקטנים שלי מזכירים לי שאנחנו צריכים להתקדם ולנסות לחיות את החיים שלנו כי הם לא מבינים את האובדן וגם לא הייתי רוצה שהם יעשו זאת. . אז אני צריך לעבור את זה, לנסות לפרנס את ההורים שלי, אשתו, ארבעת ילדיו, וגם לדאוג למשפחה שלי. זו הולכת להיות דרך קשה קדימה ואני לא יכול להעמיד פנים שאני יודע איך לנווט במים הלא מוכרים האלה, אבל אם אחי היה יכול לעשות את הדברים שהוא הצליח להשיג, זה משהו שאני יכול לפחות לנסות לעשות כדי כבוד למיטב זכרו.
יש לי חור גדול בלב ואני לא יודע איך למלא אותו.לפעמים זה פשוט פשוט נועד להיות.
תמיד נאהב אותך מייק.
-Semper Fi
